פרק שני : "משוררים בשעריי" 741׀ ולא במקרה : בשיר זה פרייל מביא לידי ביטוי את אחד ההיבטים ׀ המודרניסטיים המובהקים בשירה — שבר הייצוג המודרניסטי . השיר הארספואטי נוגע, לדבריה, ברגע שהשיר עצמו חדל לגלם יחס מימטי כלפי העולם, חדל לייצג מציאות אובייקטיבית כביכול, ולהבדיל, הוא מובן כיש אונטולוגי אסתטי אוטונומי ונפרד . השיר מגלם רגע שירי חשוב, שבו האובייקט האומנותי אינו "משקף" עוד את העולם 51 ולא פועל עליו, כדבריה של פלדמן, אלא מעמיד לו תחליף : "אי וימו הנסוג" הַשִּׁיר בָּא עִם כָּל מֶזֶג-אֲוִיר, — וְאַחַר יוֹצֵר אַקְלִים מִשֶּׁלּוֹ, נוֹטֵעַ גַּנִּים לֹא הֶעֱלוּ זָהָב קֹדֶם, אוֹ נַעֲשֶֹה עָרֵב לְמִדְבַּר חוֹל חָדָשׁ . לְאַחַר שֶׁהוּשַׁר הַשִּׁיר עַל שִׁלְגּוֹ וְשִׁמְשׁוֹ, וְכָל הַמַּעֲבָרִים הַפּוֹעֲמִים לְבֵינֵיהֶם, הוּא נוֹשֵׁם כְּנוֹף עַצְמָאִי, כִּנְקֻדָּה מוּחֶשֶׁת-מוֹשֶׁכֶת עַל מַפָּה גֵאוֹגְרָפִית . רַק מְחוֹלֵל הַשִּׁיר פְּצוּעַ אַהֲבָה נִשְׁאַר מִבַּחוּץ : 52 אִי שֶׁיַּמּוֹ נָסוֹג מִמֶּנּוּ . במבט ראשון, השיר אומנם מגלם אובייקט אוטונומי שדומה שמעמדו האונטולוגי בעולם שווה למעמדו של כל ...
אל הספר