"המוהיקני האחרון"? פרייל כעד להצטמצמותה של השירה העברית והיידית באמריקה

שירת הארכיב של גבריאל פרייל 231׀ אחדים מהם השתקעו בישראל, אחדים שבקו חיים לכל חי ולא ׀ 12 השאירו יורשים" . אף שרשימתו של זילברשלאג מתחילה, כך נראה, מן הסוף, 13 בדבריו כי "שירתה של אמריקה העברית מתחילה בבית העלמין", והוא עורך את טקס ההשכבה שלה ; ואף שבאותה העת הוא כותב ש"ערפל של דאגות כרוך אחר עתידה של השירה העברית באמריקה", דומה שמנקודת מבטו העברית-אמריקנית כיוצר שחי וכתב על אדמת אמריקה, סירב בכל זאת לחתום את סיפורה באופן גורף, וסייג את דבריו מתוך הדגשה הן של רציפותה ההיסטורית הן של אופק עתידה . בנוגע לרציפותה, נראה שבשמה המעט יומרני של רשימתו, "שלוש מאות שנים לשירה העברית באמריקה", הוא מבקש במידה מסוימת למקם את השירה העברית באמריקה — לדעתי, אל מול הגרף ההיסטורי והמפה האירופית-ארץ-ישראלית הקנוניים של השירה העברית — על רצף היסטורי לא שולי בעליל משלה, רצף שבעיניו יש להביאו בחשבון בשיח הספרותי והביקורתי . כלומר הניסיון להבין את השירה העברית באמריקה כרצף היסטורי ממושך וחשוב של "שלוש מאות שנים" יכול ללמד על הסתייגותו מן הנימה הפטרונית מעט של המרכז הספרותי במדינת ישראל ועל תפיסת השירה העברית...  אל הספר