הסב במסגרת "מבנה הנרמז"

פרק ראשון : "אנוכי הנכד" 19׀ ההשוואות והזהויות שבין פרייל לסבו, משמשות, לדעתה, קו ישיר ׀ שמייצר יחס מקביל בין עולמותיהם הרוחניים והאינטלקטואליים, יחס שמשמש את פרייל כדי להצדיק את עצמו, לנמק את הסיבה שבעטייה הוא כותב דווקא בשפה העברית במרחבה הדיאספורי של אמריקה הצפונית . יתר על כן, לדברי פלדמן, הזיקה שמכונן פרייל, המודרניסט בן המאה העשרים, בינו ובין סבו בן המאה התשע-עשרה, מעידה על נחישותו של פרייל ועל מחויבותו לשפה העברית, שהוא רואה בה אידיאל רומנטי . דרך זיקתו לדמותו של הסב מבקש פרייל, לדבריה, למתוח קו רציף בינו ובין פרק זמנו של סבו, ובעצם — 68 לעשות היסטוריה משפחתית למסורת ספרותית . ואולם אף שמודעים לפלדמן הפער והמרחק שבין הנכד לסב בשירתו של פרייל, והיא מסמנת אותם, היא מתרכזת בעיקר בניסיונו של הנכד לייצר קו רציף אל סבו . אומנם בשירתו המוקדמת של פרייל עדיין דומיננטי מבנה ההשוואות וההקבלות — מה שבא לידי ביטוי לעיל גם בקריאתי שלי בשיריו המוקדמים — ואכן מודגש בה הניסיון לייצר זיקה אנלוגית בין תקופתו ה"רומנטית" של הסב ובין תקופתו המודרניסטית של הנכד . אבל כאן, בהמשך לדיונה של פלדמן ומתוך מ...  אל הספר