שירת הארכיב של גבריאל פרייל 67׀ דוריים ביניהם בתור יחסי שותפות ושכנות, נקודת מפגש, ולא "אזור ׀ מלחמה" . המבע הנכדי קשור כמובן לזיקה הבין-דורית שבין הנכד לסב, השונה במאפייניה מן הזיקה הבין-דורית הקלסית שבין הבן לאב . במקרים רבים, מפני שהסב הוא מִכּלל המשפחה, אך לא מִכּלל המשפחה האינטימית, הקרובה, "הספרות מתבוננת באהבת הסב ובאהבה לסב [ נקודת המבט של הנכד בהכרח . י"פ ] , באהבה ה"ארכה-אדיפלית" או החוץ-אדיפלית, כביציאה ראשונה מחוץ 49 למשפחה בתוך המשפחה, כהיעשותו של קן ההתחלה למרובה" . לדברי מיכל בן-נפתלי, הבחירה בסב, באהבה לארכה-פטריארך, היא "עדיין בתחום המותר", היא אינה כרוכה בבגידה במשפחה מפני שלא מדובר ב"עריקה" אל משפחה אחרת, משפחה מאמצת, אלא על בחירת דמות הורית שהיא חלק אינטגרלי מן המשפחה . ועם זאת, הסב, לעומת האב, רחוק במידה מספקת מהילד מן הבחינה הפסיכולוגית, הרגשית והחינוכית כדי לסנן עיקר מטפל : "הוא מעניק את אמות המידה האחרונות ומתענג מן הילד התענגות לשמה ללא בקשת תמורה" ; "הוא המושה את הילד מן המצוקות, הוא השם לב לסבלו, הוא הרואה מעבר למעשים ומעבר לכישלונות, המתריע 50 בעקבות דבריהם ...
אל הספר