מבוא 72׀ מרחב וזמן ובו מתגלמת "האיכות הסמלית האימננטית של חלקי ׀ הבית ומקטעי נוף" . זה הטקסט עצמו, ה"פנים" של הטקסט, אבל בצד זאת, בעקבות תפיסתו של בלאנשו בדבר ה"חוץ" של המרחב הספרותי, הירשפלד גורס שמן ההיבט הלשוני המרחב גם "עשוי 33 "המרחב זיקות ספרותיות-סמליות הקודמות ל'סיפור' או ל'שיר'" . הפואטי" אינו מגלם רק את רובדי המשמעות של הלשון, את מלאותו הסמנטית של המרחב הלשוני, אלא המילה "מרחב" גם "מורה על 34 כמו שכותבת מיכל בן-נפתלי תעוקת חלל, על החלל הריק" ; בעקבות בלאנשו, זהו מרחב ש"מטשטש את הקטגוריות של 'לפני ו'אחרי' ומייתר במובן מסוים כל קונטקסטואליזציה של היצירה 35 מן ההיבט הלשוני אפוא לא רק מלאותה של השפה הספרותית" . זוכה לדין וחשבון במונח "המרחב הפואטי", אלא גם "הריק שביסוד השפה", "המלמול האינסופי" שלה, ה"חוץ" שחורג ממשמעות 36 ומובן . בהמשך לדברים אלה, בהצגת המונח "ארכיב השיר" ברצוני לאמץ את המונח "מרחב פואטי" כמו שמבין אותו הירשפלד, ולהוסיף עליו, בהקשר הפריילי, עוד היבט חשוב שאותו אדגיש במיוחד . ארכיב השיר הוא, לדעתי, מרחב פואטי שמתפקד כארכיב . זהו "מקום", בית גנזים שירי, שאליו נאספי...
אל הספר