פרק שני: המלט כפילוסוף וכתספיאן

המלט כפילוסוף וכתספיאן | 77 בסולילוקווי — צורת הפנייה המונולוגית שבה המלט, כפי שעיצב אותו שייקספיר, היה רב-אומן אמיתי . המלט מנסה להתמודד עם האגון בין מי שהוא כפילוסוף למי שהוא כתספיאן — וחותר להיות שניהם גם יחד . גם המחזה עצמו מיטלטל שוב ושוב בין פרקטיקת השיח של הפילוסופיה לפרקטיקת השיח של התיאטרון . הדבר ניכר בעולמו הלשוני, בנושאים שבהם הוא עוסק, במבנהו העלילתי, וכן באופיים של שלל החידודים, הרמיזות והאזכורים האינטרטקסטואליים הכלולים בו . שתי פרקטיקות השיח מוצבות לעיתים קרובות בסמיכות זו לזו, באופן היוצר קרבה אך גם עימות ביניהן . פן זה ניכר כבר בשורת הפתיחה הידועה של המחזה : 'מי שם ? ' — שאלה המכוונת למצב המוחשי של חילוף משמרות הזקיפים ולחששותיהם שהרוח תופיע שוב באותו הלילה, אבל גם רומזת למצב האונטולוגי של השחקנים באירוע התיאטרוני עצמו . 3 לתפיסתי, שאלה זו מכוונת גם למאבק המתחולל בנפשו של המלט בין צידו הפילוסופי לצידו התספיאני . התשובה לשאלה 'מי שם ? ' היא אפוא 'פילוסוף' וגם 'תספיאן' . בפרק זה, לאחר שאציג את קריאתי בפיצול המהותי בין פרקטיקת השיח הפילוסופי לפרקטיקת השיח התספיאני ב'המלט...  אל הספר
מוסד ביאליק