מרסל פרוסט: הרומן על אודות הזמן האבוד

2 0 2 | ס פ ר ו ת , הי ס ט ו ר י ה , ה י ו ם ה א ח ר היה ל"נוסח טקסט" ובדומה לכתב יד מפורסם איננו ניתן לשינוי ואי-אפשר לטעות בו ; שום סיפור ממאות השנים שחלפו לא נראה היסטורי כל כך, מכוסה חלודה, סופי, נחרץ כל כך, חנוט בעתיקותו ונצחי, כמו תיאורו זה של החברה הפריזאית סביב שנת ,1900 ושל אותו צעיר חולני ופיקח המסתובב בה . ואמנם כך הדבר — אף על פי שמקצב הסיום העצבני, הנוקדני, ההססני-אך-חודרני של משפטיו הוא משהו חדש שלא היה כמוהו, וכך גם העיצוב הפנימי העשיר של הטקסט . וכזה הדבר אף על פי שמצד אחר אין בהלך מחשבתו [ Gesinnung ] של הספר שום דבר ייצוגי או שתקף לכל נפש — אדרבה, האדם המדבר בו הוא טיפוס בודד ביותר, מקובע, הסובל מכל מיני עוויתות ודימויים כפייתיים . ובזאת לא אמרנו די : אדרבה, כל מה שאותו "אני" מספר הוא דימוי כפייתי אחד ויחיד, חיזיון אחד ויחיד, שאת קיומו האמפירי או את נוכחותו הממשית אפשר להניח בערך באותה מידה של ביטחון ושל סמכות כמו את קיומה של התופת בשירו של דנטה למשל . אלא שבתופת מהלכים דנטה וורגיליוס ויודעים על קיומו של עולם אחר שהם באים ממנו, ועל עולמות אחרים שהם עתידים לחזות בהם ; ...  אל הספר