יצחק ספיבקוב [ 336 ] השולחנות ושאלו בנעימה של חיבוב יתר : 'המרוצים אתם ? הטעימה ההזנה ? הכול כשר וישר . שמא חסר דבר מה ? המלח, הפלפל ? שמא אין די צורך הלחם ? שמא אינם משמשים אתכם כראוי ? הגידו, יקרים, אל תיראו . . . יהודים אנחנו . . . ' הפליטים הרגישו בכל אלה אהבה אינטימית, ישראלית . אהבה של אימא רבתי . הכול היה יפה ומסודר . ואפילו על גבי הכתלים של המסעדה הגדולה ראינו כתובת עברית וגרמנית 'מסעדה כשרה למהגרים העוברים' . הכול היה יפה, ואילו העצבים לא התחילו לישכך . האדמיניסטרציה הגרמנית, ההנהלה הנוצרית, הייתה כולה אנטישמית ורעה רב מדי, ועל המהגרים הביטה כעל בריות נדחות ושפלות . כל הפקידים והמשרתים באו בשחוק על המהגרים : 'נודדים ארורים ! בריות שאין להם קרקע ! הבוז לכם ! רמאים ונוכלים ! ' לא זה בלבד, אלא גם גנבים מצוינים היו שם הגרמנים . כל אחד מן המהגרים מסר את המזוודה, כמו שדרשו, את המזוודה הסגורה והקשורה ברצועות, למשמרת אל המזווה, אל המסדרון המיוחד למטרה זו . ביום השני ובשלישי הרימו צעקה כל המהגרים בקול אחד : 'גנבו כל אשר לנו ! גנבו והוציאו את החפצים היותר יקרים והיותר חשובים ! אויה לנו ...
אל הספר