יצחק ספיבקוב [ 230 ] שמיים לד' והארץ ניתנה לצאר, שהוא משיחו, מאות בשנים, ואינו מבקש שום חופשה יתרה . . . בפוגרום נהרגו רק באודיסה שלוש מאות ועשרים נפש, וחמש מאות איש נפצעו . אבל, אמרו, וזה קרוב לאמת, שמן הגויים נפלו חללים כאלף איש ואישה, ויותר מאלף נפש יצאו נפצעים, שמילאו את בתי החולים . היהודים כבר למדו וידעו לעמוד על נפשם הפעם הראשונה ולא נתנו את עצמם להישחט בשתיקה ככבשים . הם הגנו על עצמם באומץ לב, התקוממו, יצאו ביד רמה והצילו כמה מאות אנשים . הבחורים היהודים הקצבים יצאו בכלים שהיו בידם, בגרזינים, בכילפות, מגרפות, סכינים ומאכלות ושופיינים . בשל ההתקוממות של היהודים פסק הפוגרום קודם זמנו, אבל במושבות של היהודים, במקומות אחרים ש'בתחום', נגע הפוגרום בעוז יתר ונפלו כאלפיים איש מן היהודים בערי אוקראינה, ומן הגויים כחמשת אלפים . גם שמה עמדו היהודים על נפשם . גם מן הנפצעים מתו לאחר ימים למאות איש . בפוגרום הזה נפל חלל גם אחי אהרן, שלא רצה או לא ידע להתחבא ולמצוא סתר ומבטח, ויצא חוץ באיזה זין . וזה אירע ימים מעט טרם שרצה לבוא בברית הנשואים עם כלתו . בעבור שבוע של האבל באו אליי הכלה והאם שלה...
אל הספר