סירתי על פני האוקיינוס [ 187 ] בגערה : 'וא יָי ם פוקרישקה ורודיו ? מדוע חסרים השניים ? ' — 'לא שבו אל המקום המועד, רב-טוראי . חיכינו להם עד בוש ולא שבו' . בבוקר, כשבא הקפיטן אל הקסרקטון, הודיע לו הרב-טוראי מה שאירע . קרא לי הקפיטן תכף . עמדתי בקומה זקופה לפניו וסיפרתי מה שקרה . 'לא שבו השניים, רום מעלתו, ובאנו בלתם אל הקסרקטון . לא יכולנו יותר להמתין' . — 'אתה האשם' . — 'אבל מה עשיתי ? ', עניתי כשנעשיתי נעגם . 'ככה הוא דרכם של בני הצבא . החיילים מצויים היו ברשותך ואבדו' . לאחר שעה קלה שב פוקרישקה . כל עצמו היה מעופר ותלבושתו מעוכה ומחוסרת כפתורים . הוא אמר : 'אשמתי, רום מעלתו . אשמתי . כל הלילה הייתי מבוסם . מכּריי כיבדו אותי רב מדי ושתיתי . כל הלילה ישנתי באיזו סמטה אצל תעלה, וכאשר התעוררתי מתרדמתי מיהרתי לשוב יחידי אל הקסרקטון . אשמתי . שוב לא אעשה ככה' . עברה עוד שעה קלה ויבוא האובד השני . הוא כולו מלוכלך ברפש וקשה להכיר בו צורת אדם . מגף אחד אבד לו והוא השחיר בעטרן את הרגל הגלויה כדי שלא יכירו אותה . עדיין לא התפכח משיכרונו . הוא מתנצל ומגמגם בלי הרף . 'שעה חצופה באה למעני, רום מעל...
אל הספר