שער שני : שסטוב בתרבות העברית [ 188 ] הסופר ׳לטפס מפסגה לפסגה, ואם יש צורך, לשקוע בתרדמה בדיונות החוליות . ככל שיש לו לאדם ניידות וגמישות, כך הוא מעריך פחות את שיווי המשקל הרגיל של גופו : ככל שהוא משנה 1 כשצ׳כוב, למשל, חולק עימנו את את השקפתו, כך יקבל יותר׳ . האמת שלו, אין הוא מציג אמיתות שהוא מתגאה בהן או מבקש להחילן כתורה על הכלל : צ׳כוב אומר את האמת לא מתוך אהבה או כבוד לאמת, וגם לא בדרך הקאנטיאנית שעל פיה חובה עליונה היא לא לשקר, אף לא כדי להימלט מן המוות . גם אין כאן בנמצא אותו הדחף שדוחף לעיתים קרובות את הנשמות הצעירות והנלהבות לידי פזיזות : הרצון לעמוד בקומה זקופה, לשמור על הראש למעלה . להפך, צ׳כוב הולך תמיד שפוף, ראשו מורכן, ולעולם אינו מפנה את עיניו לשמיים, שכן שם אין הוא מוצא רמזים . אם הוא אומר את האמת, אין זה אלא מפני שהשקר המצחין ביותר אינו משכר אותו עוד, גם אם יבלע אותו לא במנות הצנועות שמציע האידיאליזם אלא בכמויות מופרזות, בלגימות של אלף ליטר . הריאליזם בעיני שסטוב חייב לפעול במתכונת זו, ואל לו להילכד בידי הרצון לאחות את השברים והסתירות . שסטוב מבקר, למשל, את גוגול ואומר...
אל הספר