חוויית ׳שינוי הערכים׳

׳אנשי המרתף׳ – ברנר ובני דורו [ 171 ] פייארמן הוא אדם לא מיושב עם עצמו בעל כורחו, המצוי ב׳מצב משונה, בין אנשים זרים, תלוי בדעת אחרים, עלוב ובלתי נחשב 0 אדם שמרגיש כי הוא תמיד משקר לאחר, לא בכוונה כלל [ . . . ] ׳ . אלא מכיוון שאינו יודע היכן מצויה האמת שלו עצמו . הוא מי שאצלו, ובניגוד לאוהבי האדם הרגילים, ׳האפשרות להתבודד, 1 שלא להסתכל בפני אדם, הייתה נחשבת לאושר מאין כמוהו׳ . מסופר לנו כי ׳חברת אנשים תדירה לא יכלה להיות לו, בשל היותו מתבודד בכוונה, קשה להתוודעות, ביישן עד לקיצוניות, ביישן פייארמן מבין את מרוב אהבה עצמית ומקטנות נפש גם יחד׳ . האגואיזם שקיים בו ואינו פוחד ממנו . דמותו של פייארמן מתוארת בצלמו של ׳האדם מן המרתף׳, והשאלות, ועימן גם הפילוסופיה שברנר מנסה לחלץ מחווייתו הקיומית של גיבורו, תהיינה אלה אשר הציב שסטוב בספרו . ובמרכז הסיפור עומדת השאלה : כיצד מגיע היחיד למרתף ? ומה תפקידו של המרתף מכאן ואילך בחייו ? כבר בעמודים הראשונים של ספרו על דוסטויבסקי וניטשה מפנה שסטוב את תשומת ליבו של הקורא לפליטת קולמוס של דוסטויבסקי שבה הוא מדבר על התחייה המחודשת של אמונותיו : ׳יהיה לי קש...  אל הספר