׳על מאזני איוב׳ – שסטוב נגד התבונה [ 7 ] שסטוב ניסה להבין ולתאר את הנטייה האנושית לחפש קרקע יציבה ומסגרת של חוקים אפריוריים בכל מחיר, ובלבד שלא לקבל את ההנחה כי אי המובנות היא הפרדיקט הבסיסי של הקיום . הרי אילו ניתנו לנו כל הפתרונות לכל השאלות הקשות ביותר על קיומנו, לא היה שום צורך בפילוסופיה הרציונלית . במידה מסוימת, טוען שסטוב, הפילוסופיה הרציונלית היא תגובה של היסטריה כלפי אותה אי מובנות של העולם . הפילוסוף הרציונלי עושה מאמץ כביר כדי לקרב את המציאות אל הרציונליות האידיאלית, ומשם, אחרי שהונחו כמה הנחות יסוד, הוא קופץ לפרקטיקה, דהיינו לאתיקה שאמורה להעמיד אמת מידה אוניברסלית למחשבת האדם ולמעשיו . כך תפס ההיגיון האנושי מעמד של מגן האדם, והוא זה העומד מעל לכל הפחדים האנושיים ומביא את האדם לידי אדישות תהומית בכל מה שנוגע למקרי והלא מוסבר . במובנים רבים אין האדם המודרני שונה מסוקרטס, ולא מאריסטו או הסטואים שבאו אחריו, שבעיניהם הייתה הדבקוּת בהיגיון המטרה האנושית הנעלה ביותר ודוגמה לאומץ אנושי . שפינוזה ניסח זאת בלשון הברורה ביותר : ׳לא לצחוק, לא לבכות, לא לקלל אלא להבין׳ . לעומת שפינוזה,...
אל הספר