שער ראשון : הקדמה לפילוסופיה של שסטוב [ 6 ] של אי מוסריות אישית וגם לא של מרידת עבדים במוסר : ׳היה זה משהו שלאנושות אין מילים להסביר אותו . ״האישיות״ אינה 9 דווקא מתוך כניסתו הלא וולונטרית של ניטשה רלוונטית כאן׳ . לתחום ׳המרתף׳ היה עליו בהכרח לבחון מחדש את ערכי המוסר כדי להתקרב לאמת שהתגלתה לו . לכן ׳התיקון הזה חייב להיעשות 0 בטרמינולוגיה של ניטשה׳ . במקום אחר כתב שסטוב כי זעם מוסרי הוא הצורה המעודכנת ביותר של הנקמה העתיקה . הקדמונים השתמשו באלימות . הפילוסופים ואנשי הדת השתמשו ועודם משתמשים במילים . ׳אבל מה יש בידנו לעשות מול העלבון שנעשה לא על ידי אנשים אלא על ידי חוקי הטבע ? איך מיישבים דבר זה ? כאן לא הפגיון ולא הזעם יוכלו לעזור . על כן מי שפעם כבר נפגע מחוקי הטבע, אצלו 1 כך שוקעת המוסריות לנצח או לזמן מה לכדי חשיבות משנית׳ . מציג שסטוב את התוספת שלו לתורת המוסר של ניטשה : חוקי הטבע עצמם, ובצידם הטרגדיה האישית, הם שמרוקנים את המוסר מהרלוונטיות שלו, הם שמובילים לשינוי כל הערכים והופכים לכלי המאפשר לשנות את דרכי המחשבה ולנהל מלחמה מסוג חדש . מלחמה זו מתקיימת אך ורק בנפשו של האדם, ועל...
אל הספר