214 | אחרית דבר בספרות ימי הביניים שואלים עדיין למציאות מלאכים, האם היו כמשל ? בכתבי הרמב"ם הם נקראים שכל נבדל, תבונה טהורה, רוח בלי גוף ; ואילו בשירת ספרד, בפיוטים, לגוף היוצר ולסוגת האופן, שבים המלאכים, האופנים, השנאן והכרובים, והם זמרים לרבבות, השרים במקהלות השמיים . גם במסורת הנוצרית, המלאכים הם בני בית, וזכורה הופעתם הנוראה ביום הדין בהתגלות יוחנן . בכתביו, תומס אקווינס שואל לקיומם ולמניינם ומברר את סוג החומר ( הסובסטנציה ) שנבראו ממנו ואת צורות הממשל ( האדמיניסטרציה ) והשליחויות המסורות בידיהם . המלאכים, גופי האור, יצורים שכלתניים, מאצילים דעת ( אור דק ) על השכל הפועל, אך בעת ישיבתם ברקיע, במעלות ה"היררכיה", הם משמשים גם לממשל ולשירה . בתורת המלאך הנוצרית ניכר גם רישומו של המלאך הנופל, שהושלך ממעלתו כי תבע לעצמו שלטון בשמיים, והתגלגל כך בדמויות מופת בשירת העולם, ב'גן העדן האבוד' למילטון, ב'פאוסט' לגתה . היה צריך להוסיף ולספר גם על שליחויות המלאך באסלאם, שהרי הקוראן נתגלה מפי המלאך גבריאל . בכתבי אבן סינא ואלפארבי משיגים המחברים השגות מובהקות על המלאכים כגופים שכלתניים, הנחשבים מא...
אל הספר