ש פה וחילוּן | 193 כאשר תיפקחנה העיניים ? ואין יודע אם קרבנם של הבודדים שימצאו את אבדנם באותה תהום יספיק כדי לכסות עליה . יוצרי תנועת השפה החדשה, לאושרם, האמינו אמונה עיוורת, עד לעיקשות, בכוח הקסמים של השפה . אדם גלוי עיניים לא היה מוצא בנפשו את האומץ הדמוני להחיות שפה בסביבה שיכול היה להיווצר בה רק מעין אספרנטו . ואילו הם הילכו — ועדיין מהלכים — כמרותקים על פי תהום . והתהום הייתה אילמת . הם מסרו את השמות הישנים ואת החותמות גם לאחרים, מסרו אותם לידי הנוער . לפעמים נחרדים אנו עכשיו למשמע מילה אחת מתחום האמונה בנאום חסר חשיבות של פלוני נואם, גם כשמילה זו נועדה אולי לנחם אותנו . העברית הזאת היא הרת פורענות . היא אינה יכולה להישאר במצבה הנוכחי . וגם לא תישאר בו . ילדינו שוב אין להם שפה אחרת . והאמת חייבת להיאמר : הם, והם בלבד, ישלמו את מחיר המפגש הזה שכפינו עליהם מבלי לשאול אותם, מבלי לשאול את עצמנו . כאשר השפה תפנה את נשקה נגד דובריה — ולרגעים נוהגת היא כך כבר עכשיו ; ואלה הם רגעים שקשה לשכוח אותם, המותירים פצעים שבהם מתגלה כל היומרנות של משימתנו – האם יהיה לנו נוער שיחזיק מעמד במרד של הש...
אל הספר