פרק שביעי: האפּוריוֹת של המשיחיות

152 | גרשם שלום : ההיסטוריה החשאית הניאו-קנטיאנית של היהדות אצל הרמן — את הקיום של קורפוס דוקטרינלי ייחודי ושל ראיית עולם שיטתית ומקורית כאחד . שלום שם לעצמו למטרה לכונן מחדש את המטפיזיקה של היהדות ( ביחס למצב ששרר אז בלימודי היהדות, הייתה השאיפה הילדותית הזאת נאיבית ומופרזת גם יחד ) . ספרו של מוליטור הראה לו שבראיית העולם הקבלית, המטפיזיקה היהודית אינה מצטמצמת אך ורק לכדי רעיון מופשט של מונותאיזם, אלא חושפת גם קִרבה עמוקה לעולם המיתי ולפנתיאיזם . אמנם אי- אפשר כמובן להציג את הקבלה, כדרך מוליטור, כעלייתו המחודשת של המיתוס או של הפנתאיזם, אבל מה ששלום הצעיר חש הוא שמקומה של האותנטיות המטפיזית של היהדות, כפי שזו מתבטאת במסורת המיסטית, חייבת להימצא מעבר לניגוד בין פנתאיזם למונותאיזם ובין מיתוס לתבונה . ״ [ התקוממתי נגד סעדיה גאון, הרמב״ם והרמן כהן ] באשר ראו את עיקר תפקידם לקבוע אנטי-תזות למיתוס ולפנתאיזם ו׳להפריך׳ אותם״, כותב שלום, ״בעוד שראוי היה דווקא להעלות אותם לדרגה גבוהה יותר ולבטלם בה״ . ומוסיף : ״חשתי כי אותה דרגה גבוהה יותר נמצאת בקבלה, אף שבאה אולי לידי ביטוי בצורה מסולפת" . 3 ...  אל הספר