פרק שישי: מלאך ההיסטוריה

116 | ולטר בנימין : שלושת המודלים של ההיסטוריה המעבר מפרדיגמה אסתטית לפרדיגמה פוליטית של ההיסטוריה מתרחש בנקודה מדויקת : ניתוח מחדש של ערכאת ההווה של ההיסטוריון . ב׳מקורו של מחזה התוגה׳, זו עוד נחשבה ערכאה אסתטית, ואילו ברשימות ההכנה הראשונות ל׳פרויקט הפסאז׳ים׳ היא כבר מובנת כערכאה פוליטית . בספר על מחזה התוגה, ההיסטוריון מוצג כאמן הנדחף על ידי תשוקתו להתבוננות באידיאות, וכמי שמצליח לתפוס את תופעות הראשית של ההיסטוריה דרך כתיבה כמעט פואטית . במובן זה, ערכאת השיח של ההיסטוריון חופפת את ההווה של ההתבוננות ; הווה שבו נפתחים בפניו, לפנים ולאחור, העבר הרחוק והעתיד האוטופי של תופעת הראשית . נקודת המפנה ה״מרקסיסטית״ של בנימין באה לידי ביטוי, בין השאר, בחשדנות חדשה כלפי האופי המופשט, הספקולטיבי וחסר האחריות של ראייה אסתטית טהורה של ההיסטוריה . מעתה ואילך שאיפתו של בנימין היא ״להבין את העכשווי כצדו השני של הנצח, זה השוכן בהיסטוריה, ולהראות את החותם המוטבע בצד חבוי זה״ . 2 אפשר לראות שהנצח אינו נעדר, הוא נשאר בירכתי המחשבה, כאופק התיאולוגי שהמעשים, יצירות האמנות והאירועים מצטיירים עליו . יתרה מכ...  אל הספר