פרק רביעי: המטפורות של הרֵאשית: אידיאות, שֵמות, כוכבים

80 | ולטר בנימין : שלושת המודלים של ההיסטוריה העבר שלו, אלא גם — ומאותן סיבות עצמן — את ראיית העתיד שלו . מאז ומתמיד ביקשו ההיסטוריונים, באופן מפורש יותר או פחות, את היכולת להפיק לקחים לעתיד מלימוד העבר . הופעת האידיאולוגיה של הקִדמה, במאה ה- 18 , סיפקה משענת פילוסופית לשאיפות הפדגוגיות האלה : מתוך התקדמויות העבר של האנושות אפשר לגזור מסקנות, במידת ודאות כמעט מדעית, לגבי התקדמויות העתיד שלה . מעניין לציין שבנימין פותח כבר את ׳חיי הסטודנטים׳ מ- 1914 , אחד הטקסטים הראשונים שלו, בביקורת של רעיון הקדמה, אותה ביקורת שתהיה כה מרכזית בחשיבתו המאוחרת . הוא מגדיר את ההווה כנקודת המוצא של הזמן ההיסטורי, ומערער כך על תפיסה היסטורית המתיימרת לשחזר את העבר על ידי צבירת ״עובדות״ ולחזות את העתיד תוך התעלמות מההיבט של החידוש הרדיקלי, כלומר של האוטופיה, המכונן את מהותו : ישנה תפיסה היסטורית שבסומכה על אינסופיותו של הזמן, היא מבחינה רק בין הקצב האיטי או המהיר שבו אנשים או תקופות מתגלגלים על פסי הקדמה . בהתאם לכך דרישותיה מן ההווה הנן נטולות הקשר, נעדרות דיוק וכובד ראש . העיונים הבאים עוסקים לעומת זאת במ...  אל הספר