פרק שני: לתפוס את הגל במילה

לתפוס את הגל במילה | 55 מה שרוזנצוויג דוחה כאן אינו הרעיון שהמלחמה היא הכרח של ההיסטוריה, אלא הנחת היסוד של הגל שההכרח הזה — ככל שהוא ממומש על ידי המדינה — הוא ביטוי של מוסריות . לדעת רוזנצוויג, המקריות של האני — הקודמת לכל מערכת — היא המקום שממנו אפשר לשפוט את המלחמה ( ואת ההיסטוריה האוניברסלית שהמלחמה היא מומנט שלה ) . פעולה ניתוחית ראשונה זו נשענת אפוא, במובן מסוים, על עקרון ה ציטוט : השיח ההגליאני נעקר מההקשר שלו, כלומר מתוך הספר שבו הוא מנמנם לו בתמימות, ומועבר כמות שהוא להקשר שונה רדיקלית — זה של מציאות העולם עצמה . טכניקה זו, יותר משהיא הופכת את התזות של הגל על פיהן, מסיטה אותן ממקומן : על במת ההיסטוריה, הן מדברות סוף-סוף בשפתן האמיתית . הפעולה הניתוחית השנייה של רוזנצוויג יוצאת מן הרעיון ההגליאני שהציוויליזציה של אירופה הנוצרית היא בגדר הגשמת ההיסטוריה האוניברסלית, כלומר מימושה בָּאמת שלה . אולם אם תופסים את הגל במילה, האמת הזאת, כפי שהיא נחשפת בתחילת המאה ה- 20 , אינה, כפי שהוא כותב בסוף ׳פילוסופיה של המשפט׳, ״הפיוס האמיתי, הפורש ומגלה את המדינה כדמותה של התבונה וכממשותה״, 11 ...  אל הספר