מבוא

10 | מבוא כי על כן היו אומרים : עיקרו של המפעל כולו הוא ברעיון לבנות מגדל שראשו בשמים . לעומת הרעיון הזה, כל השאר טפל . הרעיון, משעה שנתפש בכל גודלו, שוב אי-אפשר שייעלם ; כל עוד חי אדם, תעמוד בעינה המשאלה העזה להשלים את בניין המגדל . מבחינה זו אין מה לדאוג לעתיד, אדרבא, הידע האנושי הולך וגדל, אמנות הבנייה נשתכללה ועוד תשתכלל, מלאכה שאנו כיום זקוקים לשנה שלמה כדי להשלימה, אולי תושלם בעוד מאה שנים בחצי שנה, אף תהיה טובה יותר, בת-קיימא יותר . למה איפוא לטרוח כבר עכשיו עד כלות הכוחות ? [ . . . ] מחשבות אלה שיתקו את הכוחות, ויותר משנתנו הבריות את דעתם על בניין המגדל, נתנו דעתם על בניין עיר הפועלים . כל עם שׂם עינו ברובע היפה ביותר, פרצו קטטות, והקטטות נתגברו עד לכלל קרבות-דמים . הקרבות לא חדלו עוד ; הם שימשו למנהיגים כראָיה נוספת לטענה, שיש לבנות את המגדל — גם בגלל העדר הליכוד הדרוש — לאט לאט, או מוטב רק לאחר שייעשה חוזה-שלום כללי . [ . . . ] כך עברו ימי הדור הראשון, אך גם הדורות הבאים לא היו שונים ממנו, רק נשתכללו האמצעים ועמם תאוות הקרב . ומלבד זאת הכיר כבר הדור השני או השלישי בחוסר הטעם ש...  אל הספר