לקרוא את הקולות — פואטיקה מוזיקלית בין גרמנית לעברית | 212 | הספרותית ״מזכרונות האדון פון שנבלוופסקי״ . בהידרשות של היינה לספן אחר, ההולנדי שכרת ברית עם השטן, הוא מסיר את הקסם בסָטירה נוקבת על מראית העין של המוסד הבורגני וההתחסדות של זה הנוצרי . האירוניה של היינה מתגלגלת אל הנובלות של פרנץ קפקא המהדהדות את השיח האסתטי והפוליטי של מפנה המאה העשרים . פני היאנוס של הריתמוס הדיתירמבי פועמים ביוזפינה, ואין לדעת אם היא שרה או מצפצפת כאחרון המצפצפים של בני עמה . קפקא איננו מספק תשובה מכרעת בנוגע לקול הבוקע מגרונה, כשם שאין הוא מסמן את סוג המופע או קהלו — מאזינים כצופים, עכברים כאנשים ( שירת הלוויים בקודש, ניגון חסידי או רפרטואר של תיאטרון יידיש, ואולי דווקא יצירת האומנות הטוטאלית של וגנר או מצעדי החלילים בבמות גרמניות התובעות התגייסות וציות ) . האם קפקא מעמיד את השיח האנטישמי של וגנר על ראשו כשהוא מתרגם וקורא מחדש את המלמול של היודנדויטש ( המאושלן ) במסורות ליטורגיות של מוזיקה יהודית ? או שמא הוא מציע בעצם פרודיה פרועה של המיתוס הגרמני החדש המושר בפיהן של אמזונות וגנריות נוסח ברונהילדה ? בדומ...
אל הספר