טז . איגרת ששיגרו חכמי ירושלים לראשי קהילה פלונית בגולה [ 225 ] לספק פירות ליהודים הנצרכים בירושלים, ׳ששולחים [ . . . ] מפרי הארץ להשיב נפשות הדלים׳ ( שו׳ - 9 ) . מנהג רווח מימים ימימה היה לברך מדי שבת בשבתו בשעת קריאת התורה את התורם ליחיד או לקהילה בברכת ׳מי אולם במקרה דנן הכותבים מדגישים, באדרבה : שברך׳ . ׳כל אדם ימשוך להתברך כל חותמי ברכות שהיו במקדש 5 גדולים וקטנים יחולו על [ אנשי ] ונשי ק״ק של מעכ״ת הם ונשיהם ובניהם וטפם ובפרט לאיש המביא את הפירות הנז׳ מברכים אותו ביחוד׳ ( שו׳ 11 - 12 ) . על האיגרת חתומים חמישה מחכמי הקהילה הירושלמית באותה העת, ואפשר לפענח שמות ארבעה מהם : ר׳ ׳שמואל 7 ר׳ ׳יאודה אישפריאל׳ 6 ר׳ ׳עזריה ויילסיד׳ן׳ סיד׳, ראו יערי, שלוחי ארץ ישראל, עמ׳ 9 - 100 . נשתמרו אף נוסחי תפילות שונות לשלומם של התורמים . 5 מעלת כבוד תורתכם . 6 הוא היה מחכמי מצרים וירושלים ומן הבולטים בחכמי העיר בעת גזרות אבן פרוח׳ ( 1625 - 1626 ) . הלה נפטר בעיר בשנת שצ״ח ( 163 ) , השאיר אחריו דרושים שונים, פסקים ותשובות בהלכה . ראו פרומקין וריבלין, חכמי ירושלם, ב, עמ׳ 12 - 13 ; חרבות ירושלם ( רוז...
אל הספר