חלק רביעי : בני לווייתו של קפקא 452׀ ערך האמת שלו אינו ודאי, ערכיו מותנים בקרבתו לכוונת הקיסר ׀ באשר למה שהיה עשוי לרצות למסור לנתינו . בקריאה הזאת סופו של המשל של קפקא מתאר את ניסיונו של האיש להבין בכוחותיו את המשימה שהטיל עליו הקיסר, קרוב לוודאי דבר-מה הקשור בתפקידו של האיש בקיסרות לאחר מות השליט . בעולם שנשללו ממנו המסורת והנהגתה של סמכות עליונה, הספרות — כמו המסר מן הקיסר שהאיש בחלון מדמיין — הופכת תחליף להוראותיו של הקיסר . בקריאה האחרת של המשל של קפקא עצם קיומו של מסר כזה, מקורו, סמכותו ויעדו הם חלק ממה שהאיש "חולם לעצמו" ( במקור : erträumt er sich ) . ציפיותיו מן ה-מסר וניסיונו לשער את תוכנו מוחלפים במודעות שהתמונה כולה היא פרי "חלומו", ושאת המסר אפשר אפוא לדמיין בלא כל קשר לסמכות קודמת ומאוחרת . יש נתק ברמת הסיפר : הקיסר והאיש בחלון אינם שייכים עוד לאותו מישור של מציאות . בקריאה הזאת הפער בין השליח אשר אינו מגיע ובין האיש היושב בחלון מגדיר את האוטונומיה של הספרות במודרניות, מגבלותיה בהעברת "מסרים" וחירותה "לחלום אותם" . בקריאה האחת לסיפור עוד יש מסר, בקריאה האחרת המסר עצמו הוא ...
אל הספר