חלק שלישי : קהילות גורל 441׀ וריאציה על שורה של מרינה צווטייבה ( 1999 Ivanovic ) , הוא עצמו ׀ הניב שלל פרשנויות סותרות . בעבור אחדים המוטו המצרף יחד משורר ויהודי מוכיח שצלאן ראה ביהודיוּת במהותה מטפורה לרגישות שמקורה בשעבוד, בגלות ובדיכוי, מטפורה שאפשר להחילה על כל המשוררים בלא תלות במוצאם ובקורותיהם, שכן מעצם טבעם הם נמצאים מחוץ לזרם המרכזי של החברה . אחרים רואים במוטו הדגשה ואישוש של זהותו של צלאן כמשורר יהודי, או בניסוח מזלזל יותר — כ"מטפל [ הפואטי ] בסבל היהודי הקיבוצי" ( 1999 in Ivanovic ) . המבקר הצרפתי אנרי משוניק — המאשים את מתרגמיו הצרפתים הראשונים של צלאן בהתעלמות ממקורותיו היהודיים, באוניברסליזציה של החוויה הספציפית המובעת בשיריו ובהפיכת "סבל היסטורי למטפיזי" ( 383 1973, Meschonnic ) — עומד על דעתו שהמוטו בא לבטא מחויבות לקהילה היהודית המעונה . בהסבר על תפקיד האזכורים המקראיים המרובים אצל צלאן משוניק כותב : " [ ברמזיו המקראיים ] צלאן מתאחד עם אלה — בני עמו — שאת סבלם אינו יכול לשאת ; הוא מסמן כך א נ חנ ו [ . . . ] . זה אותו אנ ח נ ו שהשורה של מרינה צווטייבה, שהייתה למוטו, הו...
אל הספר