בלבול גואלא פואטיקת הגאולה של אלזה לסקר-שילר 921׀ "בשום אופן אינה מחקה צורות של שירה אוריינטלית, אלא היא ׀ שואבת מאותה רוח אוריינטלית מהותית שממנה צמחו הצורות האלה" ( 39 1955, ) . השיפוט הזה אינו נדרש למידה שבה המזרח נפרס בכתיבתה של לסקר-שילר כאמצעי אומנותי של Verfremdung ( הזרה ) , שנועד לעורר רגישות ביקורתית לתנאים הקיימים בזמנה ובמקומה . נשף המסכות האוריינטלי שלה מסייע בדיוק בטשטוש משחרר של הקטגוריות של השתייכות קהילתית או השתייכות קיבוצית, המודגשות לעיתים קרובות כל כך בהתקבלותה גם לאחר המלחמה וגם במחקר העכשווי, המתמקד בשורשיה היהודיים . המשחק החתרני הזה מתרחש באופן מופתי ביצירתה בפרוזה שירית 3 מ- 1907 , "לילות טינו מבגדד" ( Die Nächte Tino von Bagdads ) , והסיפור "המוגול הגדול מפיליפופוליס" ( Der Grossmogul von Philippopel ) הוא דוגמה חזקה מתוכה . לילות טינו מבגדד זמן רב שררה תמימות דעים באשר לקביעה שהפרוזה של לסקר- שילר נופלת מן השירה שלה . היא נבחנה לעומק אך לעיתים נדירות, והתקבלה בביטול כאילו היא "פסולת של ניסיונות [ שלה ] שלא עלו יפה" ( 43 1971, Werner Kraft in Bänsch ) . פרידה...
אל הספר