4. חזון מחוץ לטווח הראייה: מעשיות פילוסופיות מאוחרות של תאודור הרצל

חלק שני : לחזור לקרקע משותפת 28׀ הציוני . בעבור ציונים "מסורתיים" ההתעקשות להציב בראש סדר ׀ העדיפויות את סל הירקות, ולא את הגַלעד המעיד על ניצחונות עבר, את הדאגות והעניינים של היום-יום ולא מעשים של גבורה, עלולה להיתפס כאיום על הגאווה ועל החוסן הלאומי . עם זה, ובלי לערער כלל על הציונות כמטרה, אפשר לפרש את המיניאטורה של עמיחי גם כאישוש החיוניות של הציונות וכחזון מימושה השלם . שני פרטים בטקסט של עמיחי תומכים בהשקפה הזאת . קריאתו של המשורר לשינוי בנקודת המבט מתרחשת לאחר קריאתו המודגשת כי האיש "זז, הוא זז ! " הקריאה הזאת מורה שהאיש אינו יכול לשמש נקודת ייחוס למונומנט ההיסטורי, אמצעי ותו לא למיקוד המבט בקשת האבנים, שכן לעומת השריד ההיסטורי הנייח, הוא חי . תנועותיו, הנתונים והנסיבות המשתנים של חייו, משנים בהכרח את מיקומו ואת יחסו אל הקשת . את הציור של עמיחי אפשר לתרגם לתמונה גדולה מזה . דווקא בחברה חיה, ולמען אומה בתנועה, אומה הנמצאת בתהליכי השתנות מתמשכים, ההשפעה והרלוונטיות של העבר נתונים לשינוי ודורשים הערכה מחודשת ותיקון מתמיד . יתר על כן, תהיה טעות לקרוא את הרהורו האחרון של האיש כהזמנה ל...  אל הספר