חלק ראשון : הקהילות של קפקא 82׀ הרדיקליות ביותר של בדידות ושל קהילתיות, נבדלוּת אוטונומית ׀ ואחידות הומוגנית . אין ספק כי כיסופיו של קפקא להשתייך ולזכות בביטחון העצמי המלווה את ההשתייכות קירבו אותו לקהל היהודים, ואילו סלידתו מקונפורמיזם היא שמנעה ממנו לדבוק בקהל הזה באופן מלא . מלבד התנודה האישית הזאת, אפשר לזהות באזור הגבול של קפקא תנועה אל מעבר לאינדיווידואליזם של המודרניות, ובפרט של ה- Westjuden המתבוללים, מחד גיסא, ותנועה אל מעבר לפיתויי האידאולוגיות הקהילתיות מאידך גיסא . ועם זה אי אפשר לשייך את יצירתו לשום אידאולוגיה, לרבות הציונות, כשם שאי אפשר להבין את כתיבתו במונחים של מנוסה כוללת, פוליטית בתפיסתה, מה שדלז וגואטרי מכנים "דה-טריטוריאליזציה" המופנית כנגד הפשיזם, הסטליניזם והקפיטליזם כאחד . שתי ההשקפות האלה לוקות בפשטנות יתרה, והן מחמיצות את תובנותיו הייחודיות של קפקא בכל הנוגע למשיכה ולסכנה בקבוצות סגורות והומוגניות . "קווי המילוט" שדלז וגואטרי מזהים בכל מקום ביצירתו, אלה המונעים מכתיבתו להתבסס על קרקע מוצקה, מתארים רק אחת מתנועותיה . הקרבות שניהל קפקא התחוללו בעימותים בגבולות, ...
אל הספר