סוף דבר | 459 לכאורה המשל איננו כתם סתמי אלא יצירת אוֹמנות מבוקרת ומכוונת . אולם לאחר כל ניסיון להאיר את הטקסט על פי היפותזה אחת עדיין ייוותרו מרכיבים בסיסיים אטוּמים שיחסמו את הדרך בפני אימותה הסופי של כל היפותזה שהיא, והללו יותירו ספקות ושאלות שטרם באו על פתרונם . לפיכך הקורא המתמיד והזהיר יגלה גם כי אין פירוש שהוא הפירוש בה"א הידיעה . כל "אני" קורא מֵבין "אני" מספר אחר, "אני" ממשל אחר, לפי דמותו שלו, לפי המתקבל על ליבו . בלי שהתכוון לכך הממַשל, הקורא הופך להיות שותף באקט היצירה . הקורא נדרש למלא פערים ולגשר בין החלקים הנראים אולי בקריאה ראשונה בגדר סטיות לא רלוונטיות . כך הופך הקורא ליוצר, וחיוניותו ליצירה אינה נופלת במאומה מחיוניותו של הממַשל . גם לממַשל עצמו אין פירוש אחד כולל ליצירתו . כשכתב אותה היא ניצבה לפניו במשמעות אחת, אולם לאחר שהיא פרושׂה לפניו על גבי הכתב היא יוצאת מתחומו, והוא רואה אותה ברב-המשמעות שבה . הוא עצמו קורא את דברי עצמו, וכך כשם שהקורא הופך ליוצר, היוצר הופך לקורא ככל הקוראים : קורא יוצר . ראינו גם כי כדי להצליח במטרותיו הממַשל משתדל לסגור את המשל, אך ראינו ג...
אל הספר