המשל והמעשייה

198 | פרק שלישי גם במעשייה, כבמיתוס, יש מטמורופוזות – לדוגמה אדם ההופך לחיה וחיה ההופכת לאדם ( כגון נסיך – צפרדע – נסיך ) , בעלי חיים המשתנים לבעלי חיים אחרים ( כגון עכברים ההופכים לסוסים ) ודוֹמם המשתנה לדומם אחר ( כגון קש ההופך לזהב ) . אך במעשייה המטמורפוזות הללו אינן מעשי ידי האלים אלא מעשי כשפים . על המטמורפוזות הנדירות במשל דובר בהשוואה שנערכה בין המשל למיתוס . אולם בחלק ניכר מן המעשיות הדמויות אנושיות בלבד . מהו אפוא ההבדל בין מעשייה כזאת ובין משל תבוני שגיבוריו הם בני אדם ? כמו שראינו, במשל אין גלישה אל פרטים שאין להם שייכות אל העניין האחד שהסיפור מתארו ( שהוא גם העניין האחד שאליו מתכוון המשל ) . לעומת זאת, המעשייה מרחיבה בפרטים שאינם ממין העניין וזאת לשם מְסִיכת עניין, שכן המעשייה, לבד מכוונתה הפרגמטית, יש לה גם נורמות אסתטיות . שלא כבמעשיות, בסיפור המשל אין התעכבות על דברים שאינם רלוונטיים לַמשל, כגון מעמד כלכלי . לא מדובר בו על לבוש פאר או על לבוש בלוי, לא על עבודה מכובדת או על עבודה נחותה, לא על מגורים בארמון או במרתף ולא על אכילת מזון משובח או דל . משלי המזרח שונים מבחינה ...  אל הספר