מכאן דומה, שהכללות הן מסוכנות . אצל התומכים ברפורמות המובילות ליתר שיתוף עובדים אפשר להבחיו במודעות הולכת וגוברת לרכגוניות המצבים ולצורך הנובע מכר ברבגוניות מקבילה של שיטות . הודגש כי מפעל, שהמתבונן בו מן החוץ מבחין במרכז יחיד לקבלת החלטות בלבד, יכול להיות מורכב בפועל ממסכת שלמה של מרכזי אחריות, אשר החלטותיהם לפחות להלכה מתמזגות לתכנית משותפת . רק ניתוח מעשי של מרכזי החלטות אלה עשוי להראות היכן מתרכזת האחריות, ולאפשר העלאת הצעות להנהגת מידה גדולה יותר של דמוקרטיה תעשייתית וכלכלית . כידוע, לא בלבד שקשה מאוד לתת הגדרה מדוייקת וכוללת של שיתוף העובדים, אלא שגם הוצאתו לפועל היא עניו עדין מאוד, משום שהיא מטביעה את חותמה בליבה של המערכת הכלכלית . בלי ספק מכירים כיום יותר ויותר בעובדה, שבסביבה כלכלית המבוססת על התחרות דרושה הנהלה בעלת עוצמה מספקת לניהול יעיל של המפעל . מטעם זה מדגישות אחדות מהצעות הרפורמה את "השיתוף בפיקוח" יותר מ"השיתוף בניהול" . תוויקח והגשמים לעתים קרובות דנים כשאלה,אם רצוי להקים מערכות שיתוף עובדים באמצעות חקיקה, או בדרך הסכמים . יש להתחשב בשתי מטרות : האחת, רכישת מי...
אל הספר