לא אוטופיה אלא עובדה היסטורית הקיבוץ המאוחד, כצורתחיים הכוללת את כל התחומים, בהם התחו מים האינדיבידואליים, המותנים גם הם מן החיים הללו הופך להיות אינטרס לכל חבר בתוכו . לא תמיד מהווה האינטרסנטיות נקודתמוצא לכל דיון, אד הקיבוץ משמש לנו תמיד נקודתמוצא . שהרי הקיבוץ משמעותו אינה מוגבלת רק לחיי היוםיום, אלא יש לו משמעות לגבי כל חיי האדם החברתיים, הרעיוניים הרוחניים, התרבותיים . הננו יהודים ופועלים, הננו בעלי שאיפות הומניסטיות ואת כל אלה אנו מבטאים באמצעות הקיבוץ . ממילא הוא מהווה בשבילנו נקודתמוצא ביחסנו להופעות שונות . כאשר נקודתהמוצא היא קיום הקיבוץ, הרי הפוליטיקה תופסת מקום אחר מאשר בדיון בלתי תלוי, שאיננו נובע מחיינו הקיבוציים . מקומו של הקיבוץ בקיומנו הוא היסוד, ולא התוצאה מחיינו המדיניים . הוא המקור לחיינו המדיניים, ולא המסקנה מהם . היינו קיבוץ לפני שהיתר . לנו מדינה . יצירת הקומונה קדמה למסגרת המדינית, והיא משפיעה על חיינו, כולל הפעולה המדינית . אין זה מקרה, אלא תופעה מחוייבת, בעלת אופי של הכרח היסטורי, שעם יצירתה של תנועה קיבוצית, נקבע גם היחס ונוצרת פרספקטיבה לגבי פ...
אל הספר