פגישה רביעית ,,, 161 מצטרפת לכך השאלה עליה דיבר דגין, מה קורה למאזן שבין פרט וקהילה בתהליך שבו החישוקים הקולקטיביים ברמה הסימבולית של אמונה וטקסים, ברמה של היחסים הבינאישיים, ברמה של קיום או איקיום משק משותף, קיום או איקיום שירותים משותפים וכוי נחלשים והולכים . מאזן זה בעיתי בכל חברה, על אחת כמה וכמה בחברה קומונלית, על אחת כמה וכמה בחברה קומונלית המרפה מדעת את חישוקיה המשותפים . מה ממשיך לקיים את הקומונה לנוכח החלשתם של חחישוקים המשותפים . ההסתכלות על דגמי השינוי בשטח יכולה להיות מאוד מאלפת זה דורש כמובן המשגה כלשהי של כיווני השינוי השונים . אם להשתמש במונחים שהעלה עמיר כשדיבר על קיבוץ קיבוציות וקיבוצניקיות המחקר צריך להגיע לאיזו תפיסה מוסכמת מהי מידת הקיבוצניקיות שהפרטים, הממסד, ההנהגה, רוצים ומהי מידת הקיבוץ הדרושה כדי להגיע לאותה רמה של קיבוצניקיות . ] חערו 1 : עמיר אמר דבר יותר חמור שהקיבוצניקיות לא הולכת עם קיבוציות . . . [ גם עמיר יודע שהפריז . אני רוצה לסיים ולומר פסיכולוגים עשו מאמצים רבים כדי לחקור את האישיות של בןהקיבוץ, את 'האדם החדש' . מאמץ זה הוליד אמנם הרבה...
אל הספר