פגישה רביעית 158 כבר אמרתי פה באחת הפעמים הקודמות, שאני רואה את הבעיתיו ת הכי גדולה ברמת ההזדהות בין הפרט לבין החברה שהוא נמצא בה . אני לא יודע איך מודדים זאת . אבל אם משהו נשבר בתוך המערכת אלה הדברים שנשברים באיזה מידה בן אדם מוכן, בשביל המערכת שבה הוא חי, לעשות את הכל לעבוד הרבה שעות, לחיות בתנאי אקלים קשים, ולהיות מרוחק ולוותר על המסלול האישי שלו, אולי לשלב אותו, אבל איזו שהיא רמה של ויתור הכרחית במערכת שיתופית . הדילמה שבמימוש עצמי מול מחויבות לצופי הקיבוץ איני מקבל את מה שעומד בתשתית הדברים של עמיר, זו בעצם הגישה הליברלית : אם אנחנו נגרום לכך שכל אחד ידאג לעצמו, יהיה יותר טוב לחברה . ההבדל בין שתי תזות של שני נשיאים מפורסמים בארה"ב, של קנדי שאמר 'אל תשאל מה טוב לך, תשאל מה טוב לאמריקה' ואילו רייגן אמר 'אל תשאל מה טוב לאמריקה תשאל מה טוב לך' . אני בכלל לא בטוח שבחברה שיש בה מערכים מאוד משולבים, בעיקר במערכות קטנות כאלה, זה יכול לעבוד . אני בקושי יכול להאמין בזה במערכת כמו ארצות הברית, שבה כוחות השוק רבים וגדולים, אבל זה לא עובד במדינת ישראל בלי התערבות של המערכת המרכזית . אז אנ...
אל הספר