זקוק להם לקיומו . הסביבה קובעת את "שדה המשחק" שבתוכו יכול הקיבוץ לפעול, ועל כן הוא חייב, במידה זו או אחרת, להתאים את עצמו ל''כללי המשחק" . כאשר המשק הלאומי נעשה מורכב ומגוון, וענפים עתירי ידע מחליפים את החקלאות ואת התעשייה כענפים מובילים, וכאשר רמת החיים עולה ומאפשרת לפרט לממש שאיפות אישיות בתחומים שונים, הקיבוץ אינו יכול עוד להסתגר בין גדרותיו ולא להשתנות . יחד עם זאת, גם בתוך "שדה המשחק" המשתנה נותר עדיין מרחב תמרון המאפשר לחברי הקיבוץ להחליט עד כמה הם מסוגלים ורוצים לשמר את זהותו הייחודית של הקיבוץ, ובהתאם לכך לאמץ את השינויים המבניים המתחייבים מהחלטה זו . תהליכי השינוי שתוארו בחיבור זה מצביעים על מגמה שככל הנראה אין ממנה חזרה, לפיה מצטמצמים גבולות שליטתו של התאגיד הקיבוצי על נכסיו ועל חבריו, ובמקביל קטנה מעורבותם של החברים בקבלת החלטות הנוגעות למערכת השיתופית . השליטה הריכוזית של התאגיד הקיבוצי בכל תחומי הקניין מתבזרת לעבר חברי הקיבוץ מן הצד האחד, ולעבר גופים חיצוניים ציבוריים ופרטיים מן הצד האחר . בתנאים אלה התאגיד הקיבוצי לא יוכל עוד להתחייב כלפי חבריו לערבות הדדית מוחלטת . ל...
אל הספר