פרק שני: אחרי מלחמת העולם הראשונה

­ 15 ­ בשנת 1919 התארגנו בתוניסיה עוד שט אגודות ציוניות : "עטרת ציון" ­ באי גירבה, בראשות דוד עיידאן . "תיפדה ציון" ו"תקוות ציון" ­ בעיר נאבל­ * "חיבת ציון" ­ בעיר הנמל חלק­אל­יאז * , ליד תוניס . "בחורי ציוו" ­ אגודת הנוער הציוני הצפון­אפריקאי ­ בתוניס, בראשות יעקב בלעיש . "משמח ציון" ­ בעיר תוניס, בראשות יצחק פריינטה . האגודות הציוניות מנו כמה מאות חברים, התנועה הציונית לא היתר . עדיין תנועה המונית, ובכל זאת מצויות בעיר אחת אגודות שונות ­ בתוניס : "יושבת ציון", "בחורי ציון", ו"אגודת ציוו", ובנאבל ­ "תיפדה ציון ו"תקוות­ציוו" . זה נובע מהעובדה שהאגודות הציוניות התרכזו סביב אישים שונים,שכל אחד מהם ריכז סביבו ציבור שונה . 1 . המאבק נגד "האליאנס" פעילות חשובה לאגודות הציוניות היתה הוראת השפה העברית והמאבק בעמדתה האדישה של ה"אליאנמ" . בכתב העת : "la voix juive" ­ בתוניס הופיעו בשנת 1920 שני מאמרים : מאמר ראשון בשם : "למה נגד האליאנס" ע"י הנרי מערל ,16 ומאמר שני בשם "חובה" ע"י אלפרד ואלנסי, 61­ ראה נספח מספר 7 . 0291­ 8­ 31 ­ "LAvoix JU1 VE" La Goulette * ­ 16 ­ הקורא למאבק נגד "האליאנס", בה...  אל הספר
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית