בשירות הציבור

באותה תקופה ­ ואני אז כבן 02­ 25 ­ נמשכתי גם לכתיבה ושלחתי כתבות לעתונות על הנעשה בסביבה, ברשימותי נקטתי גם עמדה בקשר לנעשה בסביבתנו ובנושאים שעמדו על סדר­היום של הציבוריות היהודית . זאת, כהשלמה לפעילות ארגונית והסברתית . עשיתי זאת במסגרת כתבי­העת של הארגונים החקלאיים ושל ארץ ישראל העובדת : "קאלאניסט קואופראטאר'', * "יוגענט אוואנגרד", * * "אונזער צייט" * * * וכר . לפעמים הייתי מפרסם גם מאמרים וכתבות ביומון "די אידישע צייטונג" . עסקתי גם בהכנת ראשי פרקים של הרצאות וכוי . כל זאת עשיתי בערבים . נהגתי לשבת שעות ארוכות ליד שולחני, מואר באור חלוש של עששית נפט קטנה, ולכתוב, וזה היה חזיון נדיר מאד בישוב חקלאי . הפריעה לי ההתייחסות אלי בביתי . אבי ואף אמי לא הצליחו להבין "על מה אפשר לכתוב כל כך הרבה", נוסף לכך, עצם ישיבתי בשעות מאוחרות כל כך בלילה פגעה במובן בעבודתי ביום המחרת, ולעבודה בתנאים כאלה כבר אין ערך רב . פעם אפילו לבשה התנגדות אבי לכתיבה שלי ממדים מעשיים יותר : הוא חטף ממני את הניירת וקרע הכל לחתיכות . אך במשך הזמן דעכה ההתנגדות בבית . הם הבינו לבסוף "שכך אני בנוי ואין מה לעשות" . בו ...  אל הספר