נעורים של עובד אדמה

הבית ובבעלי הכנף . אבי טיפל בעדר הבקר, בהספקה לבית ולמשק ובניהול החווה . מזג האוויר, שהיה קפריזי מאוד באזור שלנו, הכתיב לנו את סוג עבודת השדה ואת קצבה . במות המשקעים היתה שונה באופן דרסטי משנה לשנה . היו שנים של שטפונות והיו שנים רבות יותר של בצורת . הגשמים והבצורת לא הבחינו בין עונת הקיץ לבין עונת החורף ! . על הבצורת לא היה אפשר להתגבר, אפילו באופן חלקי, מאחר שלא ידענו השקייה מהי . האדמה היתה מהודקת, בשל הדריכה המתמדת של עדר הבקר, במשך מספר שנים, בשדות המרעה של האספסת . חריש השדות התאפשר רק לאחר גשם של 04­ 50 מילימטר לפחות . כעבור שבוע ימים, בערך, התייבשה האדמה ושוב לא ניתן היה להחדיר את סכין המחרשה לתוכה . אז היה הכפר כולו נכנס למצב­חירום : החריש התבצע בקצב המהיר ביותר, בעזרת ששה סוסים הרתומים למחרשה, החל מהאיר השחר עד לשעות החשכה . יום העבודה התחיל ביציאה לשדה, רכוב על סוס, עדיין בשעות החושך, על מנת להכניס את הסוסים מהשדה הפתוח אל החצר המגודרת ולרתום אותם למחרשה ­ פעולה זו ארכה כמעט שעה, במקרה הטוב, כאשר מצאנו את הסוסים בשדה ללא קושי . את ארוחת­הבוקר הבאתי עמי מהבית; את ארוחת­הצהריי...  אל הספר
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית