הילדים והגעתי לקפריסין . ב- 10 . 10 נחתנו בלרנקה . אני לא יודעת לאן אני הולכת, כאוס מוחלט בשדה התעופה . לא ידעתי כמה זמן המצב בארץ הולך להימשך, אבל ידעתי שיש לי 45 ימי מחלה, ובינתיים בתקופה הזאת אני לא בארץ . מצאתי מלון באיה נאפה . חיפשתי אזור שיהיה זול, כי לא ידעתי כמה זמן אנחנו אמורים להישאר, ואז הלכתי למלון דירות, ובעלת המלון הפכה להיות כמו אימא שנייה שלי . היא ישר זיהתה שהגעתי לבד ודאגה לי לחדר במלון על ידה שהוא ממש צמוד ללובי, והכירה לי את כל הצוות . אמרה לי : "את לא יוצאת לבד לשום מקום, את עם ילדים לבד" . היא דאגה לנו שנאכל ארוחת בוקר, אפילו שזה לא כלול, מביאה ממתקים לילדים מהבית, ותמיד הם היו דואגים לנו באיזושהי דרך . אחרי כמה ימים שהגענו העליתי את הילד לתורה בבית חב"ד בקפריסין . לצערי הכול נעשה דרך הזום עם המשפחה . קיבלו אותנו מאוד יפה, עשו לו משהו מרגש, והתחלנו פשוט לבנות חיים שם . אני קיבלתי התקפי חרדה מאוד תכופים . אז גילו לי שחברה שלי, שהבנו שנחטפה, נרצחה . והתחלתי לקבל התקפי חרדה יותר תכופים, ומה שקרה זה שבעלת המלון - הם קיבלו הוראה, כל בעלי המלון בקפריסין, מכיוון שהגיעו ה...
אל הספר