סדר ט"ו בשבט היה טקס מוקפד של אכילת פֵּרות בסדר מסוים, המסמל תיקון קבלי של העולמות העליונים, יחד עם שתיית ארבע כוסות יין, שמרמזות לליל הסדר של פסח . לאחר המאה ה- 18 נפוצה צורת חגיגה זו בעיקר בצפון אפריקה ובבלקן, אזור ההשפעה המקורי המרכזי של השבתאות, אליה היה קשור כנראה מחבר הספר . בהמשך הגיעה צורת חגיגה זו גם לקבוצות אחרות, כמו החסידים במזרח אירופה, ונפוצה בתרבות המיסטית . בצורתו זו נקשר החג לראשונה לארץ ישראל ושיקף את ערך חיבת הארץ באמצעות אכילת פֵּרותיה . בתרבות העממית היהודית במזרח אירופה נפוץ ט"ו בשבט בעת החדשה המאוחרת כחג המיועד בעיקר לילדים . לפי המנהג היה על המלמד לקנות לתלמידיו מכספו פֵּרות וממתקים ולהעניק להם יום חופשה . בזיכרונות רבים של גברים יהודים יוצאי מזרח אירופה מתואר החג כמעורר ציפייה בילדים ל׳יומא דפגרא׳ – יום פגרה – ולמגדנות . גם בקרב הילדים הדגיש ט"ו בשבט את זיכרון ארץ ישראל ופֵרותיה . טקס מוקפד של אכילת מיני פֵּרותטקס מוקפד של אכילת מיני פֵּרות בט"ו בשבט מוזכר לראשונה במאהבט"ו בשבט מוזכר לראשונה במאה ה-ה- 1818 . סדר ט"ו בשבט מודרני בעברית . סדר ט"ו בשבט מודרני בעבר...
אל הספר