עוד חוזר הניגון ברחוב הנשמות הטהורות

שכונה של מטה . רחוב בשכונתשכונה של מטה . רחוב בשכונת התקווה, התקווה, 19501950 ברחוב הנשמות הטהורות צילום : הנס פין, לע״מצילום : הנס פין, לע״מ מי שהיטיב לתאר את מצבה העגום של השכונה בשלהי שנות השישים ובראשית שנות השבעים היה הפזמונאי שמעון ספיר . הוא גדל כילד חוץ בקיבוץ רמת השופט, וסבתו נותרה לגור בשכונת התקווה . מדי שבוע נסע ספיר באוטובוס מהקיבוץ אל התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, ומשם המשיך ברגל . הרחובות בדרך אל השכונה הטילו עליו אימה . המראות הקשים, הלכלוך וההזנחה הכבידו על נשמתו וגרמו לו תחושת מחנק, ועל הליכתו השבועית העגומה כתב ספיר כעבור שנים אחדות את השיר ״ברחוב הנשמות הטהורות״ . כדי להבין את הפער האירוני העומד במרכז השיר – בין שמות הרחובות להתנהגותם של הפושעים, הגנבים, האנסים ופושטי היד – כל שצריך הוא ללכת מהתחנה המרכזית הישנה לשכונת התקווה בראש מורם ולתור אחר השלטים הכחולים של שמות הרחובות – רחוב הגר״א, רחוב מהרש״א, רחוב רבי ישראל מסלנט ורחוב חכמי לובלין . גדולי ישראל מן השורה הראשונה, ׳שכונה של מעלה׳, אך ככל שמתקרבים לשכונת התקווה, ׳שכונה של מטה׳, ניכר הניגוד : ״פָּנָסִים לְלֹא ...  אל הספר