לעבר שולחן הממשלה פצע קשה את שר הדתות משה חיים שפירא . בראשית 1950 תוכנן לשכור את בית העם שהקמתו החלה לתקופה של שנתיים, אך לאחר שהבנייה לא הושלמה כמתוכנן בקיץ, הוחלט לא להשקיע כמיליון לירות ישראליות בפתרון זמני, ולמצוא מקום קבע לכנסת . בסתיו 1952 ניהלה הממשלה משא ומתן עם הסוכנות היהודית במטרה לבנות משכן קבע לכנסת בשטח שבתחום בנייני האומה שהיה בבעלות קק"ל . הסוכנות היהודית השקיעה בבניין 800 אלף לירות, ונזקקה לשני מיליון נוספים להשלמת המבנה . האדריכלים זאב רכטר ומשה זרחי הכינו תכנית למיקום חדרי הכנסת בתוך המבנה, אך נציגי הממשלה לא היו שבעי רצון ממנה . בסוף 1953 הוקמה ועדה בהשתתפות האדריכלים דב כרמי, יוסף קלרויין ויעקב פינקרפלד, ותפקידה היה לבדוק אם מבחינה ארכיטקטונית אפשר לשכן את הכנסת בחלקו הצפוני של הבניין, כפי שהוצע קודם לכן, ולבחון אם הדבר לא יפגע בייעוד של בנייני האומה כמרכז קונגרסים . מסקנותיה של ועדת האדריכלים היו כי אין לשכן את הכנסת בבנייני האומה, שנועד לארח כנסים ופעילויות תרבות, וכי עדיף להשקיע את הכסף בהקמת בניין קבע בקריית הממשלה, מבנה שיהלום את הכנסת, את האומה ואת המדינה . ...
אל הספר