לספור איתי לפי הקצב . זו כנראה הפעילות הכי פחות אהובה עליו שביקשתי ממנו לעשות אי ‑ פעם . אני די בטוחה שהוא היה מעדיף לזרוק את האשפה, לאסוף קקי של כלבים מהחצר, או לבצע כל מטלה אחרת, העיקר לא לנסות להקשיב למקצב של שמונה . אחרי אימונים רבים בסלון ביתנו, הלכה ונגוזה התקווה שלי לרקוד איתו סלואו של שני צעדים בסגנון חטיבת הביניים . נאלצתי לנקוט צעדים דרסטיים יותר . אז הזמנתי הביתה חברה, מורה נהדרת לריקוד, ושלושתנו ישבנו בסלון במפגשים הרבים שארגנתי, ורק ניסינו ללמד את פאולו להאזין למוזיקה במקצב של שמונה . עד שבסוף הוא קלט את זה ! ולמד לספור ! השלב הבא היה להוסיף גם תנועה . בהתחלה ניסינו צעדים לפי הקצב . זה לא ממש הלך, אז היא עברה למחיאות כפיים . כולנו עמדנו בסלון, האזנו למוזיקה ומחאנו כפיים לפי קצב שניים, ארבע, שש ושמונה . זה הלך די חלק, עד שהיא ביקשה מפאולו לנסות את זה לבד . זה הרגע שבו העניינים הסתבכו . הוא פשוט מחא כפיים באיחור של חצי פעימה, כל פעם מחדש . שניים וחצי . ואז חמש . השתדלתי בכל מאודי שלא לצחוק או לעורר בו תחושה שאנחנו שופטות אותו . הוא כל כך רצה ללמוד את הריקוד הזה לקראת החתונה ...
אל הספר