הבזק בין כל האפשרויות, אבל כמה מהן נאלצתי לפסול מיידית : לא יכולנו לקפוץ מהחלון, כי החדר שלנו היה בקומה השביעית ; ומובן שלא יכולנו לרדת במעלית . העפתי מבט לשני הכיוונים וחיפשתי את המדרגות . לא ראיתי שום שלט . הן בטח פה, איפשהו, חשבתי לעצמי . מיהרתי לחזור לחדר וצעקתי לחברתי ליה, שהתכוננה גם היא אצלי בחדר, "קדימה ! אנחנו חייבות לעוף מפה עכשיו ! " תפסתי את המחשב הנייד שלי, אם כי בדיעבד אין בזה שום היגיון, היו דברים הרבה יותר שימושיים שיכולתי לקחת ‑ כמו הנעליים שלי, אולי ? אבל בלי שום תוכנית, ליה ואני מיהרנו לצאת מהחדר . העוזרת האישית שלי, זֶגָה, שהתאכסנה גם היא באותה קומה, הצטרפה אלינו במסדרון . פאולו יצא מהמלון כ ‑ 20 דקות קודם לכן כדי לאסוף ארוחת בוקר מהמאפייה הקרובה, כך שסימנתי במוחי וי על המיקום שלו . רצנו במסדרון . "אני אלך למצוא את היציאה", הכרזתי . "אתן תדפקו על כל הדלתות ותצעקו שרֵפה ! " לעולם לא אשכח את המבט על פניה של ליה כשראתה את המסדרון ואת סוללת המעליות אפופים עשן . הוא התאבך כמו עננים, אבל במקום לעוף גבוה, הוא נשאר בגובה של כחצי מטר מעל הרצפה . הסצנה באמת נראתה כמו משהו מתו...
אל הספר