או אחר לאורך הדרך, אבל הם פשוט היו הראשונים . בדיוק כמוך . יש לי וידוי : רוב חיי קראו לי מטורללת . רובם היו אנשים שאהבו אותי, וראו בזה ביטוי של חיבה משום שלא ידעו עוד מה לומר . תמיד הייתי זו שחשבה אחרת . זו שהיו לה רעיונות גדולים ופרועים שנועדו לאתגר או לתקן את בעיות העולם . זו שחלמה לנסוע למקומות רחוקים, והיתה מוכנה לעבוד בכמה עבודות במקביל כדי שזה יקרה . זו שמעולם לא הצליחה להשתלב, גם כשניסתה נואשות לזרום . זו שהאמינה כי המקום שממנו אני באה לא חייב לקבוע את המקום שאליו אני הולכת . זו שתמיד אתגרה את המשפחה עם שאלות כמו, מה מונע מאנשים כמונו להצליח כמוהם ? זו שכולם הקניטו אותה על שהיא לא שותה אלכוהול גם ביום הולדתה ה ‑ ,21 כי פשוט פחדתי פחד מוות להישאב למעגל הדורות של התמכרות לטיפה המרה . אחרי שנים שבהן הדביקו לי כינויים כמו מטורללת, לא יכולתי שלא לתהות אם הם אכן צודקים . אז עשיתי הכול כדי להרגיש שייכת, והשתדלתי לעשות כל מה שאפשר כדי להרגיש פחות לבד ויותר שווה . למדתי לעמעם את האור שלי כדי שאנשים סביבי ירגישו איתי בנוח . אבל נשארתי עם אותה תחושה של ריקנות, והרגשתי בודדה יותר מתמיד . לב...
אל הספר