188 פתוחה רייצ'ל : אתה כותב . אתה בפירוש לא יכול לזייף את מה שקראתי, ולהיות כותב זה מצב כרוני באותה מידה שזה פועַל, אם כי אני מכירה מקרוב את הסוג הזה של פקפוק / תיעוב עצמי . אני מקווה שבאמת תכתוב עוד אחד . אני אוהבת את המוח שלך [ כעונש לא מודע על הכנות הלא אטרקטיבית שלה, ליאם לא עונה . רייצ'ל תתקפל ממש בקרוב, בכל מקרה . ] 17 / 3 / 18 רייצ'ל : אתה יודע מה מצחיק בפנטזיות שיש לי עליך לאחרונה ? ליאם : מה ? רייצ'ל : בזמן האחרון שער הערווה שלי נעלם . בדרך כלל שער הערווה שלי אף פעם לא נעלם . . . אני חושבת שזה קשור איכשהו לזה שאני חשופה לגמרי [ ליאם מגיב להודאה הזאת כעבור עשרה ימים, בהודעה בת שורה אחת . ] 17 / 3 / 28 ליאם : אני מקווה שאת מעריכה את הציצים הזקורים שלך הפואטיקה המקרית של חיי היום-יום 189 היה לי ברור שהקשר המתמשך שלי עם ליאם היה דרך לאשר את התחושה שאיני ראויה, את החשדות שלי בדבר היותי בלתי ניתנת לאהבה מטבעי ותלותית עד כדי דחייה . השיחות איתו היו כמו לכרוך גומייה סביב מפרק כף היד שלי ולמשוך בה כדי שתצליף . הוא התמהמה יותר מדי לפני שהשיב, והיה ברור בעליל שהחשיבות שלי בעיניו קלושה בה...
אל הספר