פרק 13. איך להזדקן כמו דה בובואר

013׀ סוקרטס אקספרס פתוח בפניהם . הם לבשו מכנסי ספורט מסוגננים, היו להם אוזניות יקרות, והם קיבלו אלה את פני אלה בהשקת אגרופים . שילכו להזדיין, כמעט חשבתי, אבל עצרתי בעצמי, מפני שזה בדיוק סוג המחשבות שעולות בראשו של גבר זקן ומריר, ואני הרי לא זקן . כשעובדת הדלפק הצעירה הכריזה בקול צייצני שהארל גריי שלי מוכן ולא השבתי ( אולי משום שחשבתי באותו הרגע על אקזיסטנציאליזם או על אפלטון ) , והיא נאלצה לחזור על קריאתה, חששתי שהיא תגיע למסקנה שאני זקן . אבל אני לא זקן . לא כמו הזקן ההוא, שביקש עותק של "הניו יורק טיימס" — במהדורה המודפסת ! — ועובדת בית הקפה שלפה אותו עבורו מתחתית הדלפק, כאילו זאת היתה חוברת פורנוגרפית ; או כמו המאובן ההוא, עם המחשבון שמונח על השולחן שלו — מחשבון ! — כמו איזה ממצא ארכיאולוגי . לא, זה לא אני . אני לא זקן . הרכבת שלנו צפויה להגיע לפריז באיחור . סדרן הרכבת מודיע על איחור של עשרים דקות, אחר כך של שעה, אחר כך של שעתיים . הנוסעים הצעירים נהיים קצרי רוח ומציצים באופן כפייתי בשעונים, כאילו זה יאיץ את הגעתנו . הנוסעים המבוגרים יותר לא מציצים בשעונים . כאשר הסדרן מודיע, למרבה ה...  אל הספר
מטר הוצאה לאור בע"מ