062׀ סוקרטס אקספרס אהבה : תיאורטית זה אפשרי, אבל איש מעולם לא התנסה במצב כזה . עד עכשיו . אחרי כמה שעות של נחמדות בלתי פוסקת, אני מתחיל להשתוקק לקושי, לחיכוך, ללכלוך . אולי אני נוסע יותר מדי זמן ומתחיל להשתגע, אולי אני מפתח טירוף בהשפעת המסעות בדרכים . אולי התעורר בי מזוכיזם סמוי, אני חושב לעצמי כשהרכבת נכנסת למנהרה נחמדה ( לא ידעתי שמנהרות יכולות להיות נחמדות ) , ובקרוב אתחיל להתנהג כמו רוסו, לחשוף את אחורַי ולהזמין הצלפות . אבל יש עוד אפשרות . היא עולה בדעתי כאשר הדיילת — הלבושה ללא רבב ודוחפת עגלה מושלמת עם דברי מאפים מושלמים וקפה מושלם — שואלת אותי אם היא יכולה לעשות דבר-מה כדי שהנסיעה שלי תהיה נחמדה יותר . בזמן שאני חושב על השאלה שלה, עולה בי הרהור : אולי סבל חיוני לחיים הטובים . אולי סבל, בדרכו המעוותת, הוא נחמד . "אדוני ? אפשר להציע לך משהו ? " כן, את יכולה, אני חושב לעצמי . את יכולה ללכלך אותי קצת . למרוח עלי קצת בוץ . להכאיב לי . תני לי סבל, בבקשה . לפני יותר ממאה שנה, נוסע אחר ברכבת שוויצרית חשב מחשבות דומות . הוא היה מלחין ומשורר כושל, ילד פלא אקדמי שהפנה את גבו להצלחתו המוק...
אל הספר