022׀ סוקרטס אקספרס הדקיק ביותר לרצון טוב . שלושה צעירים עולים לרכבת . ברור שהם חברים לעבודה . אני שומע חלקים משיחתם . היא צריכה להתפטר… לא, צריך לפטר אותה . כאן אין טוב לב . אני מבחין בגבר היספני עם כובע של הניו יורק יאנקיז, שנתקל בטעות בנוסע אחר . "אני מתנצל", הוא אומר . אני סורק . אישה שמחזיקה כלב קטן ולבן צמוד לחזהּמועדת ומתנגשת בלא פחות משלושה נוסעים . "סליחה", היא אומרת . שניהם היו מנומסים, אין ספק . אבל האם הם הראו אנושיות ? הנימוס הוא שמן המקטין את החיכוך במגעים חברתיים . אנושיות היא דבק חברתי חזק . תרבויות מנומסות אינן בהכרח תרבויות אנושיוֹת . הצעיר שיושב לידי לובש בגד עם קפוצ'ון ומכנסי ג'ינס קרועים . אוזניות תחובות היטב באוזניו וראשו כפוף . הוא ישן . כך לפחות נדמה לי . כאשר מתקרב אלינו נער שמוכר ממתקים כדי לגייס כסף לבית הספר שלו, הצעיר שלידי מזדקף, שולף שטר של דולר מהכיס ומוסר אותו לנער . וכעבור שנייה, הוא חוזר למוזיקה וראשו שוב נשמט . אני שוב מזכיר לעצמי : תמיד להטיל ספק בהנחות . את המסע שלי ברכבת F מלווה ספר בשם "מאמרות קונפוציוס" . הספר הזה הוא ערבוביה משונה שמתוכה אנח...
אל הספר