חלק שני — צהריים׀ 201 את דעתו . הוא משך "טיפוסים משונים, משוגעים ומטורפים" וקיבל את כולם בזרועות פתוחות . הוא התגבר על ביישנותו הקיצונית ועל ספקותיו לגבי יכולתו להנהיג את האומה . הוא היה מוכן למות, אבל לא להרוג, למען מטרה זו . הוא התייצב מול אימפריה, וניצח . הוא היה אדם — לא אל ולא קדוש אלא אדם בשר ודם — שהראה לעולם איך נראה מאבק טוב . רוחנית, גנדי ניזון מכל סוגי המקורות . הוא טעם מטעמים מכל הדתות, מהנצרות ועד לאסלאם, אבל ה"בהגווד גיטה " ההינדית היא זו שתמיד השביעה את רעבונו . גנדי פגש לראשונה את השיר הרוחני הזה כשלמד משפטים בלונדון . שני תיאוסופים אנגלים שאלו את גנדי על היצירה, והוא הודה במבוכה שלא קרא אותה . שלושתם קראו אפוא ביחד את התרגום לאנגלית של אדווין ארנולד ( Arnold ) . גנדי נסע למערב כדי למצוא את המזרח . גנדי פיתח אהבה ל"אמא גיטה", כפי שקרא לשיר הרוחני . הוא מצא בו השראה ונחמה . "כאשר רודפים אותי ספקות, כאשר אכזבות מביטות היישר בפנַי ואיני רואה שום קרן אור של תקווה באופק, אני פונה ל'בהגווד גיטה ' ומוצא פסוק שינחם אותי ; ובתוך כל הצער הכבד אני מיד מתחיל לחייך" . עלילת ה"בה...
אל הספר